<h1>ראב"ן סימן קצ"ד</h1>
<h2>דף מא:</h2>
וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. הא אם חייב בדבר מוציא אפי' אם יצא, חוץ מברכת המזון שאם יצא אינו מוציא דכתב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך, והתניא קטן מברך לאביו אעפ"י שאינו מחוייב דהא לאביו קאמר. תריץ, בעונה אחריו אביו אמן דהוי כאילו מברך. אמר רב פפא הילכתא דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעודה דהיינו כל מידי דמילפת כגון אווזין ותרנגולין וכיוצא בהן שאין באין לעולם אלא למילפת אם באין בתוך הסעודה אע"פ שלא קבע סעודתו עליהן אלא על דברים אחרים ברכת הפת פוטרת, דאדעתא דכל דאתי ליה ללפת בו את הפת בריך. דברים הבאין שלא מחמת סעודה בתוך הסעודה כגון תומי וכרתי וכיוצא בהן שפעמים שאדם מביאן בתוך הסעודה ולא ללפת בו הפת אלא ליישב מאכלו אין ברכת הפת פוטרן דלאו אדעתא דידהו בריך דלא הוה ידע דצריך להו, וטעונין ברכה לפניהם אבל לא לאחריהם, דברכת המזון פוטרת כל דברים הבאים בתוך הסעודה. ודברים הבאים אחר הסעודה שלא לסעודה לקינוח סעודה כגון פירות טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם אם אוכלן בלא פת, אבל אם אוכלן עם הפת פת פוטרתן. ובין פירות ובין תומי וכרתי אם מתחילה קבע סעודתו עליהן הפת פוטרן דאדעתא דהכי בריך, וכן ברכת המזון לאחריהם.
<h2>דף מב.</h2>
וקודם מים אחרונים לא נאסר באכילה אפי' גמר סעודה. ואפי' סילקו תכא מקמייהו, אבל אחר מים אחרונים עד שיברך תכף לנ"י ברכה. יש מפרשין דברים הבאין שלא מחמת הסעודה כגון דיישא וורמזיילש ושאר מיני קדירה דהני לא מילפתי דאע"ג דאיכא אינשי דאכלי ביה נהמא בטלה דעתייהו אצל כל אדם וצריך לברך לפניהם בורא מיני מזונות, דא"ר יצחק בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא, אבל ברכה אחרונה שהוא על המחיה וכו' נכללת בברכת המזון שהיא מעין חתימת על הארץ ועל המחיה.
